אחת הסוגיות המשפטיות המסקרנות והמעניינות ביותר בתחום תאונות הדרכים בשנים האחרונות, הנוגעת לשאלה האם אופניים חשמליים מהווים "רכב מנועי" לצורכי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, הגיעה היום (12.10.2020) לסיומה בהכרעה של ביהמ"ש העליון הנכבד (ע"א 7023/19 רע"א 7451/19 רע"א 8051/19).
בערך.
לשאלת סיווגם של ה"אופניים החשמליים" כ"רכב מנועי" אם לאו יש השלכה ישירה ומהותית לגבי שאלת הזכאות לתבוע מכוח הפלת"ד והיכולת לקבל פיצוי כספי בהתאם.
כך, למשל, רוכב אופניים חשמליים שנפגע מרכב צד ג' ייחשב כ"הולך רגל" ככל שהאופניים החשמליים אינם מהווים "רכב מנועי" ויוכל לתבוע, בהתאם, את מבטחת הרכב הפוגע.
מאידך, אם אופניים חשמליים כן מהווים "רכב מנועי" - לכאורה אין זכות תביעה כנגד הרכב הפוגע ומבטחתו, ומאחר וככלל (נכון להיום) אין ולא ניתן לבטח אופניים חשמליים בביטוח חובה - אין לרוכב האופניים הניזוק כל עילת תביעה שהיא מכוח חוק הפלת"ד, ואם הוא גם אשם בתאונה, הרי שגם תביעה נזיקית כנראה לא תצלח.
רוכב האופניים הניזוק עלול, אפוא, לצאת "קירח מכאן ומכאן". מדובר בתוצאה קשה במיוחד כאשר במקרים רבים הפגיעה ברוכב האופניים קשה מאד ועלולה להותיר אותו עם נכויות קשות וכעול על משפחתו ועל החברה בכלל.
מנגד, הולך רגל שנפגע מאופניים חשמליים - הוא יעדיף כי אלו יוכרו כ"רכב מנועי", שכן אז יש לו זכות תביעה מכוח חוק הפלת"ד כנגד רוכב האופניים, ומאחר ואלו אינם מבוטחים בביטוח חובה - כנגד קרנית - גוף חזק ואיתן כלכלית.
אם, לעומת זאת, אופניים חשמליים אינם "רכב מנועי" - הולך הרגל עלול לצאת ניזוק פעמיים - פעם אחת מעצם הפגיעות שנגרמו לו בתאונה ופעם נוספת מכך שאין גורם בעל "כיס עמוק" שממנו יכול להיפרע בגין נזקיו (וגם זאת בהנחה והאשם לקרות התאונה הוא ברוכב האופניים החשמליים ולא בהולך הרגל).
בפסה"ד שניתן היום (12.10.2020) בדעת רוב של כבוד השופט עמית, אליו הצטרף כבוד השופט מינץ, בניגוד לדעת מיעוט של כבוד השופטת ברק-ארז, הכריע ביהמ"ש העליון בין העמדות השונות שהובעו עד היום בסוגיה זו בפסיקות של ערכאות נמוכות וקבע כי אופניים חשמליים "תקניים" (אופניים העונים להגדרות שבתקנות התעבורה, התשכ"א-1961), אינם מהווים "רכב מנועי".
משמעות הדברים - רוכבי אופניים שנפגעו מרכב צד ג' - "הרוויחו", ואילו הולכי רגל שנפגעו מאופנים חשמליים - פחות.
יחד עם זאת, ביהמ"ש העליון ער לתוצאה ומכנה אותה כרע במיעוטו וקורא בכל מקרה למחוקק לומר את דברו בצורה מפורשת ולהסדיר בחקיקה את סוגיית ה"אופניים החשמליים".
כמו כן, ביהמ"ש העליון לא מכריע בשאלה מה דינם של אופניים חשמליים "לא תקניים" - כאלה שבוצע בהם שינוי ואינם עונים, אחד לאחד, לדרישות תקנות התעבורה כנ"ל.
בעוד כבוד השופט עמית סבור כי ככלל אין בביצוע שינוי טכני כזה או אחר באופניים החשמליים כדי להפוך אותם ל"רכב מנועי" לצורכי חוק הפלת"ד, וסבור כי מדובר לכל היותר בעניין לדין התעבורתי-פלילי, הרי שכבוד השופט מינץ סבור כי יש לבחון כל מקרה לגופו ולבחון את טיב השינוי שבוצע באופניים החשמליים והאם הוא כזה שיש בו כדי להפוך אותם מאופניים עם מנוע עזר לכלי רכב לכל דבר ועניין, אם כי גם הוא מסכים כי כדי שאופניים חשמליים לא תקניים יהפכו ל"רכב מנועי" לכל דבר ועניין - "עליהם לעבור לידה מחדש (טרנספורמציה) באופן שהמנוע החשמלי שלצדם יחדל לחלוטין להיות עזר (תהיה מידתו אשר תהיה) ויהפוך לרכיב המרכזי שבהם."
אם כן - "כמעט" סוף פסוק לסוגיה, שכן אין ספק שיתנהלו כעת ויכוחים ודיונים רבים בבתי המשפט ובכל מקרה ומקרה בשאלה האם האופניים החשמליים באותו מקרה היו תקניים, ואם לא - האם בוצעו בהם שינויים במידה כזו שהוציאה אותם מגדר ההגדרה של אופניים עם מנוע עזר והפכה אותם ל"רכב מנועי".
לעיון בפסה"ד המלא של ביהמ"ש העליון לחצו - כאן.
עדכון 7.3.21 - בקשה לדיון נוסף בפסק הדין הנ"ל (דנ"א 7340/20) נדחתה לאחרונה (4.3.21). לעיון בהחלטה לחצו - כאן.